עברית

קיים פיתוי רב באימוץ החשיבה של אי יכולת הבחירה.. היא מתירה את הכבלים המוסריים והערכיים. אך ההבנה שהאדם אינו אוסף מוטציות אבולוציוניות, אלא בעל 'סים' מיוחד ומשודרג, 'בצלם אלוקים ברא את האדם' מותירה בידינו את ההגה..

השיעבוד הגדול עליו אנו קוראים בפרשת השבוע בו השתעבדו עם ישראל במצרים, וכפי שהתורה מתארת שהיה "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה". והשאלה היא: הרי עשיית הלבנים הייתה חלק ובכלל "כל עבודה בשדה" ולמה זה התורה כותבת זאת בנפרד?

ואתה שואל את עצמך: מה קורה כאן? מצד אחד נעשים מאמצים אדירים כדי להביא עוד ילד לעולם, ומצד שני גודעים בהינף-יד את חייהם של עשרות-אלפי עוברים? אחת מהשתיים: או שהמאמצים הללו נעשים בגלל קדושתם של חיי אדם, ואז לא מובן כיצד מקפדים את פתיל חייהם של רבבות עוברי-אנוש?

הרב קלמנסון ניסה את מזלו: "יש רבי בניו יורק וקוראים לו הרבי מליובאוויטש", פתח את השיחה, "עכשיו מתארגנת קבוצת זוגות שלא זכו לילדים עד עכשיו ומבקשים ממנו יחד ברכה ללידת ילדים. אולי אתה מעוניין להצטרף?"

ההוראה הנדירה והמדהימה עברת מפה לאוזן. הרבי אמר שזוהי עת רצון מיוחדת במינה. אתה רוצה משהו? – זה הזמן לבקש ובלי בושה…

העצבות היא מצב נפשי שמשפיע גם על הבריאות • יחד עם זאת צריך "לעבוד את השם בשמחה" • הדבר האחרון כשלעצמו מעיד על היכולת הכללית של בן אדם להתגבר על עצבות, משום שאחרת התורה לא היתה נותנת הוראה כזאת • הרבי כותב