חינוך

אין בני זוג שלא רבים לעיתים. השאלה היא איך (וכמה..) אנחנו רבים. כיצד נראית המריבה, ואיך היא מסתיימת. ובכל זאת, דווקא מכיוון שמריבות הן דבר נפוץ כל כך, הנה כמה עקרונות ומחשבות על מריבות, תקשורת, ושינוי.

כשבאים לחנך, ראשית יש לשדר אמפטיה, אני אתך ! לרגע אחד חלילה לא נגדך. יש לי רצון כן לסייע לך, לתמוך ולכוון

כשבן זוג מחצין חשדות באופן מתמיד, כל עשייה של השני נראית בעיניו כחלק מעצמאות בלתי מבורכת, הדבר משמש כקרקע פורייה לבנייתן של חומות ההולכות וגבוהות עד לרגעים בלתי נעימים לחלוטין.

הורים רבים מנחיתים הוראות על ילדיהם ואינם טורחים לשתף אותם במניעים, מה שיוצר תסכולים לא מעטים, הילד חש תלוש מהמציאות

"בשעה טובה נולד לנו בן" או: "סבא הלך לעולמו הבוקר"… דברים שאך אתמול נאמרו במלל נכתבים היום בלחיצת מקש קצרה, זרה ומנוכרת

תזכורת חשובה: ה"גדולה" כלל אינה גדולה ● קנאה בין אחים קטנים

אדם מנסה לשכנע את עצמו כי אלו הן רצונותיו הוא ושאיפותיו, בעוד שהמניע למעשיו הוא דעת הסביבה והאופן בו היא תסתכל עליו

תא משפחתי הנבנה על גבי יסודות של נתינה טהורה שכזו הוא בעל הסיכויים הרבים ביותר להמשכיות