בית חב"ד ארנונה-תלפיות ירושלים

א-ה 9.00-19.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

אתה זה מהתפילין?

למה אדי המאבטח הוא כבר לא אותו אדם שהכרתי לפני שנה וחצי, ומדוע כשצילמתי את נדב עטור בתפילין הרהרתי בליבי איך אני מעריץ אותו • ברל'ה שיינר על עוד יום שישי בדוכן התפילין

אני מאוד משתדל לפתוח את הדוכן בשעה 8:00 בדיוק ולא לאחר אפילו לא דקה.

ביום שישי מיהרתי לפזר את הילדים בבוקר ובשעה 7:40 ציינתי בפניהם שכבר ממש מאוחר וחייבים לצאת בדחיפות. כששאלו: מה דחוף? עניתי להם שאם אני מאחר בדקה אחת, זה פחות יהודי אחד שהניח תפילין.

בפועל הגעתי בדיוק בשעה 8:00 ובשעה 8:03 כבר שלושה יהודים היו עטורים בתפילין. כשהראתי לילדים את התמונות עם ציון השעה, הם הבינו מה היה כל כך דחוף…

כשיצאתי מהרכב, תפסתי יהודי שהיה בדרכו לחניון ושאלתי אותו אם הניח תפילין. הוא סירב בטענה שיניח בבית. אמרתי לו, שאני רוצה לראות איך הוא מתפלל. הרגשתי שהוא 'כלי' למיקוח והתחלתי לשכנע אותו. ברך ה'  זה לא היה קשה ולבסוף הוא השתכנע, הניח תפילין ואפילו התפלל תפילת שמונה-עשרה.

תוך כדי שאני מנהל דו-שיח עם היהודי הזה, ניגש אלי בחור צעיר ושאל אותי אם זה אני מהתפילין. אמרתי לו שכן, והוא הצהיר בנחרצות מיוחדת: "אני רוצה להניח תפילין!"…

באותם רגעים ממש אני מזהה מרחוק עוד יהודי ומסמן לו לגשת מהר להניח תפילין. כל זה קורה בזמן שהשולחן שלי עדיין סגור והתפילין עדיין במזוודה.

בהמשך הגיע בחור בשם נדב. בעבר תמיד סירב להניח בטענה שהוא 'קראי', אבל לפני כמה חודשים השתכנע והנחנו לו תפילין לראשונה בחייו. הפעם השניה שהניח הייתה כמה חודשים לאחר מכן, וגם זה לאחר שכנועים לא פשוטים. מאז ראיתי אותו עוד כמה פעמים, אבל הוא לא הסכים להניח.

הפעם נדב ניגש אלי בעצמו ושאל למה לא הגעתי בזמן האחרון. אמרתי לו שזה כבר שבוע שלישי שחזרתי, שאלתי בשלומו, והפעם שמתי לב על פניו שמשהו בו יותר רגוע ומקבל. הצעתי לו להניח והוא מיד הסכים ללא שום היסוס! והלב שלי פשוט התרגש.

כשצילמתי אותו עטור בתפילין הרהרתי בליבי וחשבתי איך אני מעריץ אותו. וכן, זו בסך הכל פעם שלישית שהוא מניח תפילין.

אחד מהמניחים הקבועים הוא המאבטח אדי.

לפני שנה וחצי עשינו לו בר-מצווה ומאז הוא מניח אצלנו בקביעות. אדי עולה מרוסיה ולא קורא טוב עברית. בשלושת השבועות האחרונים הוא מגיע מוכן, ומראש פותח בטלפון קריאת שמע בשפה הרוסית.

בשבוע שעבר אמרתי לו שישאיר את הכיפה אצלו על הראש. הוא אהב את הרעיון ובאמת השאיר את הכיפה על הראש. הפעם אדי הביא לי את הטלפון שלו וביקש שאצלם אותו מעוטר בתפילין. אחרי שסיים ועזב את הדוכן, ראיתי בזווית העין שהוא ניגש חזרה לשלחן ולוקח בתמימות את סדר הנחת תפילין.

ושוב אני מהרהר בליבי, זה לא אותו אדי שהכרתי לפני שנה וחצי.

סך הכל הנחנו תפילין ל-28 יהודים וחלקנו 100 ערכות נש"ק.

הכותב: ר' ברל'ה שיינר. מאייש דוכן תפילין בקביעות במרכז הארץ.
באדיבות: אתר COL

לע"נ חמותי נאוה בת חנוך. לע"נ שלום דובער בן אפרים. לזכות יונה אהרון בן אסתר שרה לרפו"ש. לזכות יוסף יצחק בן חנה – ועובדי ומתנדבי מד"א באשר הם.

מערכת האתר

השאירו תגובה