ישנם כאלה, ובפרט אלו הרחוקים מרחק רב מחיי היהדות, רואים ביהודים שומרי המצוות כנציגי הדור הישן. וכאשר הם נתקלים באדם צעיר הרכון על אחד מספרי התורה והתפילה הרי הם מרימים את גבותיהם כאות פליאה.
מילא הזקנים, הבאים מן העולם העתיק, יושבים יומם ולילה ועוסקים בתורה, אך מה כבחור צעיר ולכל אותם דברים מיושנים? מדוע "מקלקלים" את הדור הצעיר והופכים אותם ל"לא יוצלחים". בעולם "המודרני" עליהם ללמוד דברים חדשים, להתאים את עצמם כחברה התרבותית ולא להשאר מאחור ולהיות "בטלנים" !
תתפלאו לשמוע, אבל אין זו טענה חדשה, דברים דומים אנו מוצאים בפרשת השבוע.
השליחות
בפרשת השבוע אנו קוראים על יציאתו של יעקב אבינו מבית הוריו, שם ינק את תורתו מאביו וסבו הצדיקים וחי באוירה של קדושה וטהרה. הוא הולך אל דודו הרשע, לבן הארמי, הגר ב"חרן", עיר שהיתה ידועה במעשיה הרעים עד שכונתה "חרון אפו של הקב"ה". הירידה הרוחנית הגדולה טמנה בתוכה שליחות חשובה שהוטלה על יעקב. היה עליו לזכך ולטהר את מקום הטומאה ולהעלות את ניצוצות הקדושה ששקעו בו. בכך הוא גם סלל והורה את הדרך לבניו ולכל הדורות הבאים כי יש לקדש ולהכניס רוחניות גם בחיים הגשמיים. במיוחד התבטא הדבר בעבודת הצאן בה עסק במסירות אצל לבן, עד כדי כך, שלא עצם עין במשך כל עשרים שנות עבודתו,
דבר זה מובא במדרש (בראשית רבה) על הפסוק "וישכב במקום ההוא" – בהיותו ב"בית א-ל" בדרכו לחרן : "כאן שכב, אבל כל י"ד (14) שנה שהיה טמון בבית עבר (בלומדו תורה) לא שכב". ועוד אומר המדרש : "כל עשרים שנה שעבד בבית לבן, לא שכב" כנאמר בפסוק : "ותידד שנתי מעיני". ברם, מילא העובדה שבהיותו בישיבתו של עבר לא ישן כלל וניצל כל רגע פנוי ללימוד התורה – מובנת, אך מדוע בבית לבן, כשכל היום עסק ברעיית הצאן, לא מצא זמן לנוח מעט ולשכב לישון?
טענותיו של לבן
מול מטרותיו ושליחותו הרוחנית של יעקב עמד דודו לבן במלוא כובד משקלו. הוא התנגד בכל תוקף לרעיונותיו של יעקב וניסה להכשיל ולהצר את צעדיו, בפרט כשהדבר נגע לטיפול במשפחתו הקרובה (נכדיו) והצאן שברשותו. הוא טען כלפי יעקב :
"הבנות בנותי והבנים בני" – מילא אתה כבר זקן ושבע ימים ושייך לדורות הקודמים, אך מה אתה רוצה מהילדים – נכדי, בני הדור החדש. עליהם להתאים את עצמם ל"עידן המודרני" ו"להתקדם" עם הזמן. גם אם אתה רוצה ללמד אותם את תורת אבותיך (יהדות) עשה זאת בדרכים חדשניות הנהוגות בעולם הנאור…
ועוד חרה לו ללבן בהתנהגותו של יעקב :
"הצאן צאני" – אינני מתערב בכל הנוגע לחיי הדת שלכם, לייעוד התורה והתפילה. אין זה עיסקי. אבל בכל הקשור לעניני העסקים והמסחר, הרי "הצאן צאני". בזה עליך לקבל את דעתי ולקבל את מנהגי. בענינים אלו אין מקום לדיני התורה, אין להתחשב באיסורי רמאות, הונאה או השגת גבול. העיקר והחשוב מכל הוא שהעסק יהיה רווחי!
מסירות נפש
כעת נוכל להבין מדוע לא עצם יעקב עין אפילו לרגע אחד במשך שהותו בקרבת דודו הרשע. היה עליו לדאוג ולשמור על חינוך ילדיו ופרנסתו הנקיה, מפני לבן שחשב לעשות בהם כבתוך שלו. באחת ההזדמנויות אמר יעקב ללבן ;
"עבדתיך (במסירות) ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך (בחינוך הילדים) ושש שנים בצאנך (בעסקים)" – עמלתי במסירות נפש שהן החינוך והן הפרנסה יהיו על פי דרך התורה.
ומה היה עושה יעקב באותם לילות, האם היה מבזבז את כל זמנו בשמירת הצאן ממשיך המדרש ומספר ; "ומה היה אומרו ששעה שלא שכב בבית לבן) ט"ו (פרקי)שיר המעלות שבספר תהילים", ככתוב ; "שיר המעלות . . יאמר נא ישראל" – ישראל זהו יעקב אבינו. דעה נוספת מובאת במדרש שיעקב אבינו אמר אז ברוח קודשו את כל ספר תהילים . בצורה זו ביצע יעקב את שליחותו : להעלות את ניצוצות הקדושה הנמצאים ברשותו של לבן הרשע ולקדש את החומר.
כח זה של מסירות נפש, לשמור על חינוך הבנים והבנות ועסק הפרנסה שיהיו כולם מיוסדים על עמודי התורה והיהדות, אנו מקבלים מיעקב אבינו ואנו יכולים ליישם את דרכו בסדרי הנהגת הבית.
לא זו בלבד שביתינו יהיה שונה מביתו של – להבדיל – אינו יהודי, אלא גם מאותם יהודים, אפילו שומרי תורה ומצוות, אשר מנהגי העולם "התרבותי" תופסים אצלם מקום. אצלנו יקבעו עניני הבית רק על פי רוח התורה וחוקיה. גם בהיותנו בעסקים יהיה ראשנו נתון בתורה ובתפילה, כדוגמת יעקב שאמר פרקי תהילים בזמן עבודתו אצל לבן.
התנהגות כזו מביאה גם לשפע ברכה והצלחה גם בגשמיות, ככתוב לגבי יעקב : "ויפרוץ האיש מאוד מאוד . . ויהי לו צאן רבות ושפחות"…
