בנגלדש, שנת תש"נ.
ר' נתן קופולוביץ', איש-עסקים חרדי, בא למדינה המוסלמית, לרגל עסקיו בייצור חולצות ושיווקן באירופה ובארצות-הברית.
בביקוריו בבנגלדש התפתחה ידידות בינו ובין איש-עסקים אמריקני, פינחס יארוס שמו, שהיה מגיע לפקח על ייצור בדים, מטעם רישתות טקסטיל בארצות-הברית. פינחס היה יהודי חם ורחב-לב, אף שלא שמר מצוות בפועל. הם היו נפגשים במלון שרתון בעיר דאקה, שבו נהגו להשתכן.
בביקורו הפעם הופתע ר' נתן לראות בכניסה למלון פנים חדשות. זה היה חסיד חב"ד, אך הוא נחפז לדרכו. כשפגש ר' נתן אחר-כך את ידידו הוותיק, פינחס יארוס, הוציא פינחס שטר של דולר מכיסו ואמר: "את הדולר הזה קיבלתי מהרבי מליובאוויטש"… ר' נתן לא חשב לשאול מתי וכיצד קיבל את הדולר, אלא החווה הבעת התפעלות, מתוך נימוס.
שנה עברה. ר' נתן הזדמן לחתונה בלונדון. לפתע ניגש אליו חסיד חב"ד והזכיר לו את פגישתם בבנגלדש, בכניסה למלון. ר' נתן נזכר מיד. "כעת אספר לך סיפור מופלא מאותו ביקור", אמר הצעיר. השניים התיישבו והחסיד החל בסיפורו:
"גם לי עסקים בבנגלדש. ודאי תזכור כי באותו זמן הוכתה המדינה בשיטפון. סופת בוץ אדירה מחקה כפרים שלמים, וגרמה אובדן של מאות-אלפי בני-אדם. מיליונים נשארו ללא קורת-גג. באותה עת נזדמנה לי עסקה כדאית מאוד בבנגלדש, אך חששתי לנסוע.
"החלטתי לבקש את עצת הרבי מליובאוויטש. כתבתי לרבי ולא נעניתי. בינתיים עשיתי הכנות לנסיעה, שיגרתי עוד מכתבים אל הרבי, ועדיין לא נעניתי.
"מועד הטיסה הגיע. מסרתי את המזוודות וסובבתי בנמל-התעופה בתקווה שהתשובה המיוחלת תגיע, אך מזכירי הרבי אמרו לי שהרבי לא השיב. הייתי נבוך מאוד והתייעצתי עם גיסי הגר בשכונת קראון-הייטס, ליד בית-מדרשו של הרבי. הגענו למסקנה שעליי לבטל את הנסיעה. החלטתי להוריד את המזוודות מהמטוס.
"לאחר שיחתי עמו עלה בדעתו של גיסי לרוץ לחלוקת הדולרים של הרבי, ולשאול את שאלתי ישירות. הוא הצליח להיכנס מיד, ללא תור, ניגש אל הרבי ואמר, כי גיסו נמצא עכשיו בנמל-התעופה, בדרך לבנגלדש לצורך עסקיו, ומתלבט אם לנסוע.
"הרבי הגיב: 'הלוא יש שם כעת מהומה'… גיסי אמר לרבי כי המצב מתחיל להתייצב. הרבי נתן דולר בעבורי ובירך שיהיה בהצלחה. כשגיסי פנה ללכת, נתן לו הרבי דולר נוסף ואמר: 'וזה עבור השליח בבנגלדש'. לנוכח תמיהתו, שהרי אין שם יהודים וגם לא שליח, הוסיף ואמר: 'הוא ימצא שם יהודי שפועל בעניינים של ליובאוויטש'…
"הגעתי לבנגלדש וכעבור כמה ימים קיבלתי את שטרות הדולרים למלוני. לא אוכל לתאר כמה מאמצים והשתדלויות עשיתי כדי לאתר יהודי באזור. שאלתי בבתי-מלון, במשרדים ובמשטרה, אך לא העליתי דבר. בינתיים הגיע מועד טיסתי חזרה. סובבתי באולם הכניסה של בית-המלון בתחושת אכזבה. המחשבה שלא אוכל לקיים את שליחות הרבי הציקה לי מאוד.
"פתאום טופח מישהו על שכמי. הסתובבתי וראיתי מולי יהודי הפונה אליי ב'שלום עליכם' חם, לוחץ את ידי ומציג את עצמו בשם פינחס יארוס. 'מה אתה עושה כאן?', שאלתי. הלה ענה לי בבדיחות-הדעת: 'זה עתה נזדמן לי להציל חיים של יהודי'…
"ברגע זה, כשנותרו לי רגעים אחדים ליציאה לנמל-התעופה, הרגשתי שזה היהודי שאליו הרבי התכוון. מרוב חיפזון לא הספקתי לשאלו מה וכיצד, אלא מסרתי לו את הדולר ואמרתי: 'זה מהרבי מליובאוויטש, בשבילך', ונסעתי משם". עד כאן סיפורו של אותו חסיד.
בביקורו הבא בבנגלדש חיפש ר' נתן את פינחס יארוס, ושאלו על הסיפור. בחיוך מצטנע השיב פינחס, כי אכן, את הדולר קיבל מהחסיד זמן קצר אחרי שהציל חיי יהודי. ומעשה שהיה כך היה:
בלכתו באותו יום ברחובות דאקה, ראה בחור צעיר, שניכר עליו כי אינו מקומי, עומד ובוכה. ליבו של פינחס דחפו לשאול את הבחור לסיבת בכיו. הבחור ניסה להתחמק עד שפלט כי הוא יהודי, ומי שאינו יהודי יתקשה להבין את העניין. פינחס הזדהה מיד כיהודי ועודדו לספר הכול.
התברר שהבחור הצעיר, שהגיע לבנגלדש כחלק מטיול בעולם, התחבר לצעירה מקומית, והשניים החליטו להתחתן. לאחר שחגגו את ההחלטה בחוג משפחתה של הצעירה, לקחו אביה הצידה ואמר: "ברור לך שיהיה עליך להתאסלם"…
הבחור החל לגמגם. האב התרגז וקבע שהעניין אינו נתון לדיון. כעבור רגע הוסיף: "אל תעלה על דעתך לעזוב את בתי ולברוח. יש לנו כאן כל הקשרים הדרושים. אם רק תנסה לברוח, נדאג שלא תצא מכאן חי"…
מוחו של פינחס עבד בקדחתנות. חיש-מהר פנה לידיד טוב במשרדי בריטיש איירווייס, וביקש להוציא את הבחור הזה בטיסה הקרובה ביותר, בלי ששמו יופיע ברישומי הטיסה.
"הבחור עלה למטוס ואני שבתי למלון", סיים פינחס. "באותו רגע פגשתי את החב"דניק. לא התאפקתי, ואמרתי לו שברגע זה הצלתי חיים. והנה הוא מוציא שטר של דולר ואומר: 'זה מהרבי מליובאוויטש, בשבילך'"…
♦ מנהג חסידים לכתוב לרבי לקראת ג' בתמוז – עשו זאת כאן ועכשיו
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
