ימי הספירה ול"ג בעומר מזכירים לנו את תקופתו הנסערת של רבי עקיבא ואת מרד בר כוכבא שפרץ כדי לשחרר את ארץ ישראל מידי הכובש הרומי. • צבא גדול של גיבורי חייל המוכנים למות למען שחרור העם התקבצו סביב המצביא שקיבל את השם "בר-כוכבא" • כשהתפאר באומרו: אלוקים, אם אינך עוזר לנו, אל נא תעזור לאויבנו ואנו נסתדר לבדנו – ירד מזלו.
היה זה כשישים שנה אחרי חורבן בית שני. יהודי ארץ ישראל נאנחו תחת שלטונם האכזרי של הרומים. אולם כל זמן שניתן להם לחיות את חייהם הרוחניים, ללמוד תורה ולשמור מצוות. סבלו ולא התמרדו.
כשעלה אדרינוס על כסא המלכות ברומי. הורע מצב היהודים בהרבה. לראשונה הבטיח לקומם את ירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש. מאוחר יותר, כשהתברר שכוונתו לעשות את עיר הקודש מרכז לעבודת אלילים, החליטו היהודים לא להרשות לרשע להפיק את זממו. החלו הכנות להתקוממות כשכוחה האדיר של האימפריה הרומית אינו מרתיע את הלוחמים היהודים האמיצים.
"דרך כוכב מיעקב"
בראש המרד התייצב גיבור בשם שמעון בר-כוזיבא, מעיר כזיב. צבא גדול של גיבורי חייל המוכנים למות למען שחרור העם התקבצו סביב המצביא שקיבל את השם "בר-כוכבא".
המנהיג הרוחני של העם בזמן ההוא היה התנא הגדול, רבי עקיבא. הוא שנא את הרומאים וייחל לרגע בו יוכלו היהודים לפרוק את העול הזר. רבי עקיבא האמין שבר-כוכבא יהיה השליח האלוקי שישחרר את העם מתחת סבלות הרומים. הוא תמך בו וקרא עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" – זה מלך המשיח.
תלמידיו הרבים של רבי עקיבא היו מוכנים כל רגע להצטרף למלחמת השחרור.
כשפרצו הקרבות, נחלו צבאות בר-כוכבא נצחונות מזהירים. חיל המצב הרומי, נוצח וגורש מן הארץ. כמעט כל ארץ יהודה שוחררה מהאויב, לרבות עיר הקודש, ירושלים. בר-כוכבא אף יצק מטבעות שעליהן היה חרוט: "שמעון, נשיא ישראל, שנה ראשונה לחרות ירושלים".
צבאו של בר-כוכבא גדל והלך. הוא גייס לגדודיו רק גיבורים מובחרים.
כשהתפאר באומרו: אלוקים, אם אינך עוזר לנו, אל נא תעזור לאויבנו ואנו נסתדר לבדנו – ירד מזלו.
התקפת נגד רומית
השליט הרומי נבהל מנצחונות בר-כוכבא. הוא שלח לארץ ישראל את המצביא הגדול יוליוס סוורוס כובש בריטניה, וציווה עליו לדכא את מרד היהודים. סוורוס בא בראש חיל גדול. הוא התקדם צעד אחרי צעד וכבש בחזרה את המבצרים, שנפלו קודם לכן לידי בר-כוכבא . הצבא היהודי נאלץ לסגת אחור ולהתבצר בעיר ביתר. לא הרחק מירושלים.
שנה תמימה צרו הרומאים על ביתר. במשך הזמן נוכחו היהודים כי בר כוכבא אינו בחיר ה' כפי שחשבו.
נפילת ביתר
באותו יום מר ונמהר, תשעה באב. נפלה ביתר. הרומאים ערכו שחיטה נוראה ועשרות אלפי יהודים ניספו תחת ידם. גם בר-כוכבא היה בין הנופלים. זמן רב לא באו הרוגי ביתר לקבורה, היות והרומאים מנעו זאת.
כך הושם קץ להתקוממות היהודית בראשותו של בר-כוכבא שהשיגה עצמאות זמנית לשלש שנים. אדרינוס החל עתה לרדות ביהודים המנוצחים ביתר שאת, הוא אסר ללמוד תורה, לשמור את השבת ולקיים מצוות חשובות אחרות, החלה עתה תקופה שדמתה בכל לימי אנטיוכוס הרשע, לימי הגבורה ומסירות הנפש של החשמונאים.
עשרה הרוגי מלכות
רבי עקיבא הכיר בטעותו שטעה בבר-כוכבא. הוא הראה עתה ליהודים את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו. הוא לא שת לבו לאיסור המלכותי, הקהיל קהילות ולימד תורה ברבים.
וכששאלו אותו אם אינו מתיירא מהרשות, השיב רבי עקיבא במשל: שועל אחד היה מהלך על שפת הנהר והיה רואה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן בבהלה. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני הרשתות והמכמרות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם, כדרך שדרו אבותי ואבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך, פיקח שבחיות, אינך אלא טיפש! ומה במקום חיותנו אנו מתייראים, במקום מיתתנו לא כל שכן?!
אף אנו כך, הוסיף רבי עקיבא. בזמן שאנו עוסקים בתורה, שכתוב בה "כי הוא חייך ואורך ימיך" – אנו מתייראים. אם אנו פוסקים ח"ו מתורה – על אחת כמה וכמה.
לבסוף נתפס רבי עקיבא ע"י השלטונות. הוא עונה עינויים קשים והיה אחד מעשרה הרוגי המלכות שמסרו נפשם על קידוש השם. נשמתו יצאה בטהרה כש"שמע ישראל" על שפתיו.
