מצעד האחדות בל"ג בעומר

כמעט כמו תמיד לא שקט פה, במדינת היהודים… ואם לרגע חשבנו שרק במערכת בחירות יוצא כל הדם הרע החוצה, וההשמצות והשנאה הם בראש סדר היום של אסטרטגי הקמפיינים, באה ממשלת ישראל, והתגובות הסוערות והנזעמות הנלוות אליה, והוכיחה שלצערנו אולי יש פה הכל, חוץ מדבר אחד – אחדות.

דווקא תלמידי רבי עקיבא

הימים שמאז חג הפסח ועד לחג השבועות נחשבים ביהדות לימי אבל. חל איסור על שמחות וחתונות, יש וטו על רכישת מוצרים חדשים המשמחים את הלב, ולא מעט אנשים סביבי נראים עם תספורת אפרו בשל האיסור להסתפר. הכול בשל אותה מגפה נוראה שהפילה 24 אלף מתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. ממוצע מזעזע של 750 הלוויות ליום.

הנתון הזה מקבל תמיהה נוספת אם זוכרים את המוטו המרכזי של רבי עקיבא, שמלווה את היהדות עד ימינו אנו: "ואהבת לרעך כמוך" – לאהוב כל יהודי כאילו הוא אתה ממש. איך זה יכול להיות שמכולם, דווקא תלמידיו של בעל האמרה המפורסמת לא הפנימו את המסר, ועוד הביאו את יחסי האנוש שביניהם עד לדרגה שהובילה להחלטה שגזרה עליהם כליה?

התשובה לכך נעוצה בגוף השאלה. דווקא היותם תלמידי רבי עקיבא, היא הסיבה "שלא נהגו כבוד זה לזה". כל אחד מתלמידי רבי עקיבא היה מסור ונתון בכל נפשו לתורת רבו, עד שלא היה יכול לסבול שמישהו מפרש תורת רבו שלא כהלכה, לפי דעתו, ובוודאי שלא יכול היה לנהוג בו כבוד. מכאן הדרך למגפת ההרג, ולאבל בן אלפי השנים כבר הייתה קצרה.

תסתכלו עליהם – תראו אותנו?

ל"ג בעומר הוא היום שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. המגפה הופסקה. ופה אנחנו עוברים לילדים ולתפקידם המיוחד ביום זה.

דווקא בל"ג בעומר, אנו רוצים להראות לכולם שהבנו את המסר. שהפקנו לקחים. שלמרות המחלוקות והשבטיוּת שקיימות כמעט בכל נושא ונושא בישראל, ניתן להתגבר עליהם מתוך כבוד הדדי ולהבליט את המאחד על פני המפריד. את המכנה המשותף הרחב והעתיק של כולנו, על פני ההרגשה כי אנחנו עומדים כאן בפתחה של "מלחמת תרבות", שכאילו הגענו לנקודת האל-חזור ביחסינו הפנימיים, ומכאן כבר אי אפשר יהיה לחיות ביחד.

ביום ל"ג בעומר  ישתתפו כרבע מיליון ילדים בתהלוכות ל"ג בעומר של צעירי חב"ד בהם יצעדו, שיסתיימו בכינוסי ענק עם סיפור היום, פרסי ענק והופעות של כוכבי הילדים. אז רגע לפני שאתם מאבדים את האופטימיות, תציצו רגע מהחלון, או קחו את הילדים הפרטיים שלכם כדי לראות אלפי ילדים – דתיים וחילונים, אשכנזים וספרדים, צועדים (ביחד, חשוב להדגיש) על הכביש כמו בהפגנה, ומחזיקים בידיהם שלטים שעליהם כתוב "אני אוהב כל יהודי".

ואם ככה נראה דור העתיד שלנו, יש בהחלט מקום לתקווה שאפשר שיהיה פה גם אחרת. עם בחירות או בלעדיהן.

מוני אנדר הוא סגן דובר חב"ד